מחזיקים ניגודים בצל מלחמה

במפגשי מנהלים אני מרבה לעשות שימוש בתיאוריית הניגודים המתארת את מרחב הניהול כיכולת להחזיק פרדוכסים וניגודים, מתוך איזון משתנה ומותאם מצב.

השבוע עליתי צפונה אל קריית שמונה להדרכות משוב למנהלים במועצה האזורית גליל עליון. דיברנו על מאפייני שיחת משוב אפקטיבית בין מנהל לעובד כהזדמנות להיפגש, לשוחח, לתאם ציפיות ולחדד יעדי עבודה משותפים. כל זה נשמע "רגיל" והגיוני, אבל כשהתותחים רועמים ממש מעבר לגבעה, הסיטואציה הופכת לפרדוקס אחד גדול.

דווקא משום כך, היה חשוב להנהלת המועצה לקדם הדרכות מסוג זה, לשדר כי השגרה אינה נפסקת, היא נמשכת גם אם באופן אחר ובצל איום המלחמה. זה לא מובן מאליו לדבר על יעדים ארגוניים, מוטיבציה ושיפור מתמיד תחת אש, זו החלטה שאנשים אמיצים עושים. זהו לא עוד דיבור על חוסן, אלא מציאות בה אנשים חיים את מה שניתן ואת מה שלא מדי יום, מתמודדים עם שגרה בלתי אפשרית כמעט ועושים אותה לאפשרית. מתוך ידיעה שאין להם בית אחר, אלא בין ההר לעמק היפה הזה, שלחיטה הצומחת בעמק החולה לא אכפת ממלחמות ושגם הרע ההכרחי הזה יחלוף.