מאמר מאת בני לוז (מורה דרך ומחבר הספר האדם החופשי דרך האניאגרם)

“לא יכולתי לעשות עם זה כלום,

אתה שומע לא יכולתי לעשות מזה כלום.

זה היה אצלי בידיים,

ולא יכולתי לעשות עם זה כלום“

(יונה וולך)

אחת הדרכים המוכרות ובעלת מקצב אופייני בלימוד האניאגרם היא דרך שמאפייניה הם כאלה:

ראשית – החשיפה לנושא.

שנית – התיחסות קלילה אליו – נו נראה איזה טיפוס אתה ואיזה טיפוס אני. חידון שכזה.

שלישית – מציאת הטיפוס שלי ותחילת ההכרה שאכן אני הוא זה.

רביעית – סוג של שוק ומעין תדהמה . איך יתכן שמישהו שאינו מכיר אותי בעצם יודע אותי מלפני ולפנים. ואז מתחילים מעגלים וסחרחורות ודיוקים והלוך וחזור.

אחרי כל אלה מופיעה כמעט תמיד השאלה: ” אז מה אני עושה עם זה???!!!”

אנסה לענות מעט על שאלה מורכבת זו –

ראשית אבוא ואומר משהו על ה”לעשות” – בתרבות המערבית מקובלת ויותר מכך שולטת הגישה שחייבים לעשות.

אם הכל טוב בחייך אתה ממשיך לעשות עוד ועוד לשימור ולהגברת הטוב ואם יש בעיה חייבים לתקן אותה, חייבים לעשות משהו כדי שתעלם וכמובן כשמצאת מה הטיפוס שלך, לדקויותיו, ליגונותיו ולשמחותיו, אתה מיד מתחיל “לעשות”:

הנה מצאתי את התקלות באוטו הנפלא שלי ולוקחים אותו למוסך מורשה שיתקן את הנצרך לתיקון וישפר את כל שטוב. צמיגים משופרים, מיגונים, הגברת עוצמת מנוע וכו’.

מצאתי שאני טיפוס 1 ומיד רוצה לבטל את הביקורת שבי.

מצאתי שאני טיפוס 3 ומיד רוצה להיות בשלווה נטולת עשייה.

מצאתי שאני טיפוס 6 ומיד אבטל את חרדותי.

וכן הלאה והלאה והלאה.

הרי האניאגרם מביא לנו רשימה מפורטת ומדויקת בלי די , אז יאללה מתקנים.

משנים רבות של לימוד והתבוננות ראיתי כמה חסרת שחר וחסרת תוחלת הגישה הזאת.

בספרים רבים מגיעה רשימת “עשייה” :

אתה 5 מתבודד – תתחיל להתרועע עם אנשים.

אתה 4 מבואס – תסתכל על חצי הכוס המלאה .

אתה 7 בטרנס – שב בבית ותעשה מדיטציה.

ועוד אוסף עצות תיקון עצמי שבעיני לא שוות את הנייר שנכתבו עליו.

אז מה אני בעצם מנסה להגיד, הרי כולם עומדים ומנופפים בשלט החוצות העקר “מה לעשות??”

בנקודת זמן זו שאני נמצא בה ( ואולי יגיעו והלוואי ויגיעו וודאי ויגיעו – תובנות חדשות)

אני אומר משהו פשוט מאוד ומצד שני קשה מאוד:

“תתבוננו“,  “הפנו תשומת לב“

“זה הכל?” עונים לי בתדהמה מזלזלת.

כן. זה הכל.

הקולות והשדים היו בהילולה כיוון שלא ידענו ולא ראינו.

מסיבה חסרת מעצורים וגבולות במרתף הפנימי שלנו שקולותיה מהדהדים במעשינו ובכל מרחב בחיינו.

והנה מגיע בעל הבית ( אתם ) ומאיר את כל האטרף המשתולל ואומר: “אני רואה אותך וגם אותך וגם אותך”.

I SEE YOU

אני מבין, הופך, לאני יודע.

וכאן אשמח לעצור.

המובן הטרנספורמטיבי העצום שיש לראייה ניכוחה אינו ניתן לשיעור

לא מדובר על הבנה אינטלקטואלית, רגשית או פיזית

מדובר על ידיעה שנוכחים בה כל האלמנטים האלה בהרמוניה.